קראנו כבר בלי סוף: בעתיד הקרוב המקרר שלנו יתקשר ישירות למחשב של הסופרמרקט, ויקנה בעצמו את המוצרים החסרים. מדובר באינטרנט של הדברים (IoT); טכנולוגיה קיימת שעומדת להתעצם בשנים הקרובות, עם הצמדת מליארדי חיישנים לאלפי מוצרים טכנולוגיים, וחיבורם לאינטרנט. אז קראנו ואנחנו מחכים בסקרנות. אבל נניח שאני מנכ"ל חברת מזון ורוצה לבחון באיזה אופן הטכנולוגיה הקרובה הזאת יכולה לפגוש אותי: אולי להתכונן לאפשרות שהמדפים בסופרמרקט ידברו ישר עם המחסן שלי, ואולי להיערך לכך שהמקררים של הלקוחות ידבר

על חוזים שאוכפים את עצמם.

על מדינות ענן וספרו של רועי צזאנה "השולטים בעתיד".

על חלומות ולימודי עתידים.

הנה גרסה מיניאטורית לתזה מרקסית ידועה: מתוך טכנולוגיה של תקופה עולה הסדר החברתי של אותה תקופה, ומהסדר החברתי עולים התרבות, האמונות, והמוסדות החברתיים. כשהטכנולוגיה היא אבן מושחזת רק הגברים יוצאים לצוד. "שוק העבודה" מתמיין ג'נדריאלית; גברים בחוץ, נשים במערה, והאידיאולוגיה פטריארכלית. לעומת זאת, כשהטכנולוגיה מכאנית, ולא דורשת כוח פיזי, הופך שוק העבודה למעורב – נשים וגברים עובדים ליד אותו פס ייצור, ולא פלא, יגיד מרקס, שבמאה העשרים עולה הפמיניזם. אחד מתרגילי החשיבה הבסיסיים בלימו

יושב הסופר הבריטי אֶדְוַארְד מוֹרְגָן פוֹרְסְטֶר בחדרו בתחילת המאה וכותב. והנה, בין תיאור האליטות הבריטיות בהודו לבין רומנטיקה סבוכה, הוא כותב על האינטרנט. בסיפורו "המכונה עוצרת" מתוארת חברה שבה אנשים מבודדים זה מזה ומקבלים את כל צרכיהם מ"מכונה". אנשי העולם מתקשרים בניהם במעין מערכת תקשורת ומסוגלים להזמין באמצעותה כל חפץ שיזדקקו לו. פורסטר מתאר סצנות שחוזות (אולי) את חוויות של צ'טים ושל פייסבוק; גיבורת הסיפור לוחצת על מתג, וכמויות של מידע, צלילים, מחשבות ורעיונות של אנשים מ

היי לכולם זה הפוסט הראשון שיעסוק ב....

היי לכולם זה הפוסט השני שלי