על מרקס הזקן ועל טכנולוגיה שמשנה עולם
הנה גרסה מיניאטורית לתזה מרקסית ידועה: מתוך טכנולוגיה של תקופה עולה הסדר החברתי של אותה תקופה, ומהסדר החברתי עולים התרבות, האמונות, והמוסדות החברתיים.
כשהטכנולוגיה היא אבן מושחזת רק הגברים יוצאים לצוד. "שוק העבודה" מתמיין ג'נדריאלית; גברים בחוץ, נשים במערה, והאידיאולוגיה פטריארכלית.
לעומת זאת, כשהטכנולוגיה מכאנית, ולא דורשת כוח פיזי, הופך שוק העבודה למעורב – נשים וגברים עובדים ליד אותו פס ייצור, ולא פלא, יגיד מרקס, שבמאה העשרים עולה הפמיניזם.
אחד מתרגילי החשיבה הבסיסיים בלימודי עתידים מניח את ההשתלשלות שתוארה למעלה. אפשר לקרוא לו "הסק מטכנולוגיה בדיונית".
מטרת התרגיל כללית: להפוך את קרקע המחשבה המקצועית שלנו, זו שתקועה ביום יום ונעולה על ידו, ולאפשר לנו נקודות מבט חיצוניות.
כך זה פועל.
בוחרים טכנולוגיה בדיונית, אבל רלבנטית לתחום שלנו.
מחליטים על תחומי הסק רלבנטיים
משחקים עם המחשבות
הנה דוגמה: טכנולוגית ה"תזוזה הקוונטית" היא טכנולוגיה שהמצאנו הרגע. אתה מקליד קואורדינטות למעין שעון יד, ומוצא את עצמך תוך שניות בכל מקום בכדור הארץ.
בואו נניח לצורך תרגיל שהתזוזה הקוונטית קיימת (1), נחשוב על פרמטרים רלבנטיים (2). למשל: ההשפעה שלה על התיירות ועל אופי המדינה.
נתחלק לקבוצות ונתחיל לשחק (3): האם התיירות תפרח או תתרסק? סביר שחברות התעופה ויצרניות מטוסים יעלמו. האם כולנו נרצה לתייר?
אולי, הרי נוכל להגיע לכל מקום, אבל האם זה יעניין אותנו?
האם מדינה שאזרחיה מתפזרים בכל העולם בשניות ואין בה משמעות לגבולות היא עדיין מדינה?
במה תרגיל כזה מועיל לנו? מדובר בסקיצת חשיבה ראשונית, מנת פתיחה לפני שאנחנו יוצאים לדרך פורמלית ומוסדרת יותר. כוחו של התרגיל הוא יכולתו לייצר הזרה; הצצה על מציאות בדיונית בתחום העיסוק שלנו, תיצור פרספקטיבות חדשות.
היום יום נועל אותנו בתוכו. תרגיל כזה משחרר אותנו ופותח ערוצים חופשיים יותר של חשיבה.
